ההנהלה – זו מורכבת בדרך כלל מאנשים המשרתים זמן רב – עשרות שנים לעיתים, בשרות בתי הסוהר. חלקם המזערי הינו בעל השכלה
גבוהה בתחומים הנוגעים לתחום הענישה), ואילו החלק הארי מורכב מסוהרים לשעבר שהתקדמו בסולם הדרגות (במרבית המקרים אך ורק מכוח הוותק) והגיעו לעמדות ניהול בכירות יותר כשלעיתים (במקרה הטוב) לקחו מספר קורסים ברמה זו או אחרת.
המטרה העיקרית של מערכת החוקים הנוהגת בכלא הינה שליטה מירבית. הסוהרים הם אלה שתפקידם לאכוף את החוקים הללו, והם פועלים למעשה כמעין מתווכים בין ההנהלה לבין האסירים. כשם שבתי הכלא והאסירים שונים בתכלית זה מזה – כך גם הסוהרים. חלקם מקצוענים של ממש. הם מכבדים בני אנוש אחרים. הם מבלים שמונה-תשע שעות במקום העבודה שלהם והולכים הביתה. אחרים הם בני אדם (?) מהסוג הגרוע ביותר שיש. פשוטים, בורים וחסרי השכלה מינימאלית, הם שרויים בשטח המפורז שבין נזקקות סעד לבין להיות אסירים בעצמם ומסוגלים לברוטאליות אכזרית כנגד המתנגדים להם .מרביתם הינם אנשי צבא ו/או שוטרים לשעבר או טיפוסים שהמשטרה סירבה לקבל לשורותיה. משניתנה להם סמכות כלשהי – בבחינת "עבד כי ימלוך" – הם פורחים .תפיסת עולמם תמיד שלילית וכך הם גם מתייחסים לאסירים הנתונים למרותם.
החלק הכי קשה במערכת היחסים עם ההנהלה והסוהרים הוא שכמעט תמיד יש להם דעה קדומה מושרשת על האסירים ולא יעזור שום כלום – הם תמיד יתייחסו אליהם באותו האופן. בעבורם, אסיר יהיה לעולם – טיפש, אגרסיבי, מניפולטיבי וזומם כל העת מזימות כנגד המערכת .ספרי ההדרכה והנהלים על פיהם הם פועלים מתארים את האסירים בדיוק כך, והם נוטים לסווג באופן אוטומטי את כל האסירים על פי הקטגוריות הללו.
לפיכך, יהיה רק הגיוני (ובטוח) לסווג אותם – את כולם, בקטגוריה אחת. צפה (תמיד) שלא יהיה להם איכפת ממך או ממישהו אחר בכלל, ושתמיד יתנהגו בברוטאליות (אם תתקל בסוהר/מנהל שיתנהג אחרת באורח "נורמאלי" – תתייחס לזאת כאל חריגה עצומה מהנורמות, טעות).