הפעם הראשונה – הפעם הראשונה כשאתה נכנס לכלא – זו טראומה שחבל על הזמן, לא תשכח אותה כל החיים. טראומה אמיתית. פחד אימים. הרעש מכה בך בעוצמה של מליון דציבלים, רעש מסוג שלא הכרת מימיך קודם לכן, רעש של בני אדם, רעש מתכתי של טריקת דלתות פלדה, מערכות כריזה רועמות, צרחות מאי שם, ו"סתם" צעקות. זה, יחד עם המראה הקודר שנגלה לעיניך – החומות, הסורגים ו. .. הריחות, אוי, הריחות הנוראים הללו : ריח של מאות גופות של אנשים צפופים בדלת אמותיהם – לאו דווקא מקפידים על היגיינה מינימאלית, ריח של חמרי ניקוי, ליזול למשל, זה הריח שכשיגיע לנחיריך, תהיה מוכן להודות גם ברצח ארלוזורוב, ובלבד שיפסק הסיוט הנורא, ריח של זוהמה – נו, טוב, כאן זה לא הילטון ולא בדיוק מנקים כאן מדי יום (או שבוע) והטינופת עולה על גדותיה ו… אף אחד לא ממש מתרגש. ו-ריח של פחד ! כן, פחד. לפחד יש ריח. מי שלא התנסה בכך, אינו מכיר את הריח המחליא הזה : ריח של פחד !!! פחד של אסירים שזו להם הפעם הראשונה בכגון אלה, והם רועדים מפחד מפני הסוהר שאך לפני כמה דקות מעטות הפליא את נחת זרועו והכה אסיר צנום שם בתאי ההפרדה ("רק שלא ייגש אלי עם האלה שלו, אלוהים אדירים"),וריח של פחד של אסירים משכניהם למאסר, למצב. כי כאן רבותי – זה המערב הפרוע האמיתי – הכול באלימות לא תתואר : "תן, תביא, עוף לי מהעיניים !!!"
וגורם לך לחשוב: "אלוהים אדירים, למה הכנסת את עצמך, בן אדם ?". משנכנסת לכלא, נכנסת לעולם אחר – עולם בפני עצמו!!! וכל כלא שונה בתכלית. מה שמתאים לכלא אחד, אין לו שום קשר לכלא אחר.
בדרך כלל, בכל בתי הכלא דברים מתרחשים בצורה מסוימת. סוהרים צועקים בקולי קולות, מבחוץ, מחוץ למשאית ה"פוסטה" זוהי המשאית הדחוסה והמזוהמת – נטולת החלונות, בה ישבת (אם היה לך מזל לתפוס מקום ישיבה) כמה
שעות, כבול ברגליים ו/או גם בידיים לאסיר אחר בדרכך למה שעתיד להיות "הבית" שלך לשנים הבאות. אין לך מושג קלוש מה יהיה עליך בדקות/שעות/ימים קרובים, אבל הצעקות ההיסטריות של הסוהרים הבוקעות מחוץ לחלל הפוסטה המצחין, אינן מותירות בידך כל ברירה, קדימה, לצאת ! ואתה משרך דרכך בצעדים קטנים (טוב, הרגליים נתונות באזיקים המחוברים ביניהם בשרשרת קצרצרה, וגם עוד טרם התרגלת לכך. בעצם לעולם לא תתרגל לכך!) זעירים ממש, יורד בקושי רב בשלבי הסולם, ו … הגעת. כעת הסוהרים מקבצים את כל "העדר", ולאט לאט אתה מובל לתוככי הבניין הקודר פנימה. בתוך הבניין, עת אתה עושה דרכך בין האגפים השונים, אסירים "בודקים" אותך במבטים רושפי אש מבעד לחלונות/אשנבים/סורגים, מנסים לראות ולהעריך מה אתה שווה. אסירים אחרים צועקים לעברך בהתגרות, מנסים להרגיז ולהפחיד אותך ולראות איך תגיב. אל תגיב !!! עיניים קדימה, ושום תגובה – פשוט תתעלם – נקודה!
אתה בכלא.
רשימת הפרקים
תפריט