בהתחלה לא קורה שום דבר. אבל זה יגיע – האמן לי שזה יגיע. אתה יכול להיות סמוך ובטוח ש"ועדת קבלה" של אסיר אחד או כמה, תגיע אליך במוקדם או במאוחר. בחצר הטיולים, או כשתעמוד בתור לאוכל. ואז ינסו לתהות על קנקנך, מה אתה שווה, איך תגיב, ובכלל – אתה גבר או סמרטוט ?! יתגרו בך מילולית וגם פיזית, ייקחו לך את המזון מהצלחת ו/או ירקו לתוכו וכו'. אלא אם כן אתה מאוים קשות מבחינה מינית (מינוח יפה לאונס בכלא) או שחייך בסכנה רצינית של ממש, הדבר הכי טוב שתוכל לעשות הוא להלחם. להלחם קשה. כמה חזק שאתה יכול, ולא משנה כמה אתה גדול פיזית, משנה כמה אתה נחוש וכמה אתה רוצה להבהיר את העניין החשוב ביותר בכלא : יש לי כבוד עצמי, ולא אתן לאף אחד לדרוך עלי ! הדבר יקנה לך כבוד והערכה בקרב האסירים ויעניק לך "מעמד" מסוים. לא שזה ימנע צרות למשך כל שהותך בכלא, אבל תמיד ישנם אסירים (הרוב) שכל כך פוחדים, עד שיתנו לעשות בהם ככל העולה על הדעת מבלי תגובה, כך שכל מחפשי הצרות למיניהם יעדיפו להיטפל לחלשים שאינם נלחמים בחזרה. בכלל, החוק החשוב ביותר בכלא אומר: "השאר בדלת אמותיך ואל תתחב את האף להיכן שלא צריך, על מנת שיאריכון ימיך".
בתי כלא בישראל מסווגים לפי רמות הביטחון השונות : מקסימום, בינוני, ומינימום. וקיימים נהלים וחוקים שונים כמו גם סוגי אסירים שונים, תלוי באיזה סוג כלא מצאת עצמך .
למרות שכל כלא שונה ממשנהו, הרי שכולם מורכבים משלש קבוצות :
ההנהלה, הסוהרים והאסירים הכלואים. כל קבוצה פועלת ומתפקדת על פי מערכת ערכים וחוקים משל עצמה ולכולן מערכת יחסים משולבת ביניהן, כך שאף קבוצה אינה יכולה לפעול עצמאית במנותק משתי הקבוצות האחרות.
רשימת הפרקים
תפריט